לקראת העונה שבפתח, חלק ג – חיפה והאתגרים של סטנוייביץ'

(מאת איה שורק ועומר קזבלנקה)

חיפה. לפי הפרסומים והניתוחים, קבוצותיו של סטנוייביץ' משחקות במערך של 4-2-3-1.

מערך-14-151

החלק הקדמי נראה די סגור, לפחות להרכב: אידיריסו כחלוץ חוד, ראיוס, עזרא ובניון בשלישית הקישור, כאשר בניון וראיוס יכולים לשחק גם באמצע וגם בקו (עזרא מתאים פחות לשחק באמצע) – אחד מהם בעמדה אחורית יותר (ראיוס) ואחד שנכנס מקו שני אל הרחבה (בניון). קו קישור כזה הוא פוטנציאל עצום מבחינה התקפית – בוודאי עם עזרה ממגינים בעלי אופי התקפי כמו טוואטחה, משומר וגבאי. סביב בניון, בהקשר הזה, ישנו סימן שאלה גדול – האם אחד השחקנים בעלי חוש ההבקעה החד בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי יכול עדיין לתרום מספר שערים דו-ספרתי בעונה? בדומה לשחקנים מזדקנים בכל העולם, סגנון המשחק של בניון השתנה עם השנים כאשר כיום הוא מנצל יותר משאבים לניהול משחק מאשר לפעולות שדורשות מהירות וכח מתפרץ קרוב לשער. במידה ובניון לא יספק מספרים דו-ספרתיים מעניין לראות איך חיפה תנסה להתמודד עם זה, שכן, בכל חשבון שלא יהיה, על מנת לסיים גבוה ולאיים על התואר הקבוצה תהיה חייבת להבקיע לפחות 55 שערים (ממוצע שערי קבוצות הפלייאוף העליון בשנתיים האחרונות).

גם המחליפים של החלק הקדמי נראים טובים מספיק וכיוון שחיפה לא משחקת באירופה היא תוכל להסתפק בסגל קצר יותר ובמחליפים שההימור עליהם גדול יותר כמו ריאן או וייסמן (אם מישהו מחפש דוגמא לכוח של מועדון – זו העובדה שחיפה יכולה למלא את הסגל שלה בשחקנים מהנוער ולא צריכה לחפש אותם במועדונים אחרים).

מבחינה הגנתית קשה לראות את ראיוס, בניון ואידיריסו מרוויחים כדורים בעצמם ומכאן שלאיכות הקישור האחורי תהיה משמעות גדולה ביכולת של חיפה לשלוט ולהיות תלויה בעצמה. אחת הבעיות המרכזיות של הקבוצה בשנה שעברה נגעה לאופן בו היא ניסתה למנוע מהקבוצה היריבה להבקיע גולים. נדמה שהקבוצה של בנאדו חסרה זהות ברורה במשחק ההגנה של הקבוצה הן מבחינה סגנונית והן מבחינת איוש העמדות. בנאדו החל את העונה עם קו הגנה גבוה תוך ניסיון להרוויח את הכדור קרוב לשער של היריבף אך בשלב די מוקדם של העונה עבר לשחק נמוך יותר. גם בסגנון זה חיפה לא התמידה, ועד סוף העונה לא ראינו מהקבוצה של בנאדו עקביות או שכלול והתאמות טובות של סגנון הגנתי אחד. הדבר קשור כמובן גם לשינויים התדירים באיוש הרביעייה האחורית לאורך העונה שעברה. הדילמה של סטוינוביץ' בהקשר הזה עלולה להגזר דווקא מאופי שחקני הקו הקדמי שלפחות שניים מהם אינם שחקני לחץ בפוטנציאל שלהם (בניון וראיוס). מכאן שהברירה של המאמן תהיה או לגרום להם "לעשות הגנה" (תוך תשלום "מחיר" על כך ביכולתם ההתקפית) או לשחק בהגנה נמוכה יותר עם 7-8 שחקנים. במקרה כזה נשאלת השאלה האם לקבוצה יש מספיק מהירות לשחק משחק מעבר יעיל.

בוקולי הוא כרגע השחקן היחיד שמאייש את עמדות הקישור האחורי וברור שחיפה חייבת להתחזק שם בצורה משמעותית. מבחינת ישראלים, למעט מויאל, אין שחקנים בכירים פנויים בעמדה הזו. בנוסף לבוקולי חסרים לחיפה מחליפים בעמדה הזו אלא אם כן מהמרים גם כאן על שחקנים צעירים כמו קונסטנטינוס וביטון שמהמעט שראינו אותם הם משחקים בעמדה מעט קדמית יותר.

עם החתמת אוחיון, לחיפה יש כרגע שני בלמים ישראלים ברמה טובה, אבל חסרה לה תחרות או מחליפים בעמדה הזו. למעשה, בסגל של חיפה שלושה בלמים בלבד: אוחיון, קינן ועיאד חבשי. גם מבין השחקנים האחרים בעמדות הקישור וההגנה אין מי שיכול למלא את התפקיד הזה בעת הצורך (כמו למשל בן-הרוש וייני במכבי גרזיצ'יץ' בהפועל, אפילו אראל בב"ש). לחיפה מקום לשני זרים נוספים בלבד, וסטויינוביץ' יצטרך להחליט את איזו משלושת העמדות הזקוקות לחיזוק מיידי הם יאיישו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *