לא עומדים בקצב. מכבי מנצחת את בית"ר בבלומפילד

גיא לוי עלה למשחק מול מכבי במערך 4-2-4 הרפתקני שאיתגר את הקבוצה של פאקו בהתקפות מתפרצות יעילות וסגירה נכונה בהגנה. אבל אז הגיעה המחצית השניה.

בית"ר פתחה את המשחק במערך הרפתקני למדי, בוודאי מול מכבי בבלומפילד – מעין 4-2-4, כאשר אצילי ונחמני מחליפים מקומות ומנסים לעזור מול מרכז השדה של מכבי שכלל כמעט כרגיל 3 קשרים מרכזיים.

מערכים

מי שמתוכנן היה לעבוד קשה במיוחד במערך הזה הם שני הקשרים המרכזיים של בית"ר, אזולאי ופריירה. שניהם היו צריכים גם להתמודד פיסית עם איגייבור ואלברמן באמצע, לסייע להגנה ולצופף אותה וגם להצטרף במהירות להתקפות כדי ליצור יתרון מספרי. עד הדקה ה-65 זה עבד טוב בשביל בית"ר – השניים הוציאו את הקבוצה למתפרצות, חילקו כדורים ארוכים מצוינים והצטרפו להתקפה – בעיקר אזולאי.

המתפרצות של בית"ר היו בסיסיות ובוצעו בצורה טובה מאד. מסירות קצרות לשחקן שמגיע עם הפנים לשער, ריווח המגרש לשחקן שרץ עם הכדור ותנועה אלכסונית בסיום המהלך.

בשני המשחקים הקודמים בין הקבוצות ובעיקר במשחק בו ניצחה, הצליחה בית"ר להכתיב את הקצב, בעיקר באמצעות משחק אגרסיבי וצפיפות הגנתית. בבלומפילד, לתחושתי, מכבי מצליחה לייצר קצב גבוה של משחק ולגבות את המחיר הפיזי מהיריבות: המחציות הראשונות בשלושת משחקי הבית בפלייאוף הסתיימו בתוצאה 2:0 למכבי, המחציות השניות: 7:2.

בשלושת המשחקים הוחלף גם קשר מרכזי בחלוץ – הפעם היה זה אלברמן ולא איגייבור כמו במשחקים מול ב"ש וחיפה. לדעתי הסיבה היא שהמתפרצות של בית"ר מבוססות על מסירות ארוכות לאגפים או מסירות קצרות במרכז המגרש. במצב כזה הכדורים עוברים מעל הראש של אלברמן, וליכולת התיקול שלו אין הרבה משמעות. המתפרצות של חיפה וב"ש, לעומת זאת, מתבססות יותר על דריבלים ושם היכולות של אלברמן לתקל ולהתמקם נכון חשובות.

מבחינה התקפית, מכבי לא הפתיעה וראינו תבניות התקפה מוכרות עליהן כתבנו בעבר: בידוד של טב"ח באגף, הצטרפות של ייני כקשר ימני המאפשר למיכה לשחק בצורה חופשית במרכז השדה, ריכוז שחקנים בשטח קטן כדי לבצע דאבל-פסים ותנועה אלכסונית של שחקני הקו לשטח שמפנה זהבי.

בית"ר התגוננה נכון מול כל האפשרויות האלה, קשרי הקו סייעו למגנים, שבעצמם עשו עבודה טובה מול שחקני הקו של מכבי, ופריירה חיזק את מרכז השדה ההגנתי החלש של בית"ר, שהורכב ממגן שמאלי ובלם שלישי. הנה דוגמא לסיטואציה שפריירה לא היה במקום כדי לעזור – קבלת ההחלטות של כחילה במהלך הזה איומה, והוא פשוט מפנה את השטח לכניסה של מיכה:

ezgif.com-video-to-gif (1)

במחצית השנייה היו שני שינויים טקטיים: הראשון הוא העברתו של בן-חיים לאגף ימין, שם התמודד מול מלול הכבד, והשני הוא מעבר למערך של 4-2-3-1 אחרי כניסתו של פריצה. המעניין הוא שדווקא מיכה (ולא זהבי) שיחק מתחת לחלוץ, כשחקן די חופשי. זהבי, תיאורטית, שיחק בצד שמאל. בפועל, כהרגלו, עשה תנועה באופן די חופשי ולכיוון המרכז.

הגול השני של מכבי היה מהתקפה מצוינת וסבלנית –

אחרי השער השני בית"ר החלה ליזום יותר, אבל נראתה מפוזרת ולא ממושמעת מספיק, כאשר שחקנים רבים מאד הצטרפו להתקפה בלי כיסוי מתאים של הבלמים, מה שהביא לגול השלישי שסיים למעשה את המשחק.

תמונה

  2 comments for “לא עומדים בקצב. מכבי מנצחת את בית"ר בבלומפילד

  1. שגיא
    21 באפריל 2015 at 11:10 am

    יש לך הסבר למה פאקו ממשיך להתעקש על מערך שלושת הקשרים כשב-3 מ-4 המשחקים האחרונים מכבי פשוט נראית הרבה יותר טוב כשהוא מכניס חלוץ במקום קשר?
    יש איזשהם יתרונות טקטים או נתונים סטטיסטיים שיכולים להסביר את זה?

    • איה
      21 באפריל 2015 at 11:45 am

      היתרונות הטקטיים ברורים, בעיקר בעזרה למרכז השדה ההגנתי של מכבי שמתקשה להתמודד מול משחק מהיר, בגלל שעומד יחסית גבוה ומתבסס על מלכודות נבדל. מבחינה התקפית, שלושת הקשרים באמצע (כאשר נוסא כמעט תמיד משחק לתוך או על קו הרחבה) מאפשרים לשלישייה הקדמית לשחק התקפי יותר עם פחות משימות הגנה, כי יש חיפוי טוב יותר באגף. גם משחק הלחץ טוב יותר ולדוגמא המחצית הראשונה מול חיפה שהדגימה הרבה מהיתרונות של המערך הזה, בעיקר כשאיגייבור מנצל את ההזדמנויות שלו וזה לא קרה מספיק העונה.
      יכול להיות שיש פה גם עניינים שקשה לנו לדעת, לגבי כשירות שחקנים (בדש ויצחקי בוודאות לא היו כשירים, לא ברור מה מידת כשירותו של פריצה ל-90 דקות) ולגבי האסטרטגיה של פאקו וההערכה שלו את אופן המשחק של היריב והיכולת של שתי הקבוצות לעשות שינוי במשחק.
      אגב מול ק"ש ראינו את הבעייתיות בהרכב "סופר התקפי" כביכול, כשהיו רווחים גדולים מאד בין הקישור להתקפה וכל הכישרון בחלק הקדמי לא בא לידי ביטוי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *