מה הקשר בין "פוטבול מנג'ר" לאימון קבוצה בליגת העל? ראיון עם המאמן אורי אוזן

אורי אוזן, שאימן במכבי חיפה ובית"ר ירושלים, מסביר כיצד עובד הסקאוטינג בקבוצת צמרת בישראל, איך זה קשור ל"פוטבול מנג'ר" ומדוע השחקן הישראלי מקצוען אפילו יותר מהשחקן האירופאי. ראיון עומק ראשון מתוך סדרה.

 "נבדל" גאה לפתוח בסדרת ראיונות עומק עם שחקנים, מאמנים ואנליסטים מליגת העל. ברוב הראיונות בתקשורת הספורט הישראלית, כדורגלנים ואנשי מקצוע נאלצים להתגונן מעקיצות או לדבר על כל המסביב אבל מעט מאוד מקום מוקדש לדיבורים על המשחק עצמו, על כדורגל. סדרת הראיונות הזו תנסה להשיג מבט מבפנים על הכדורגל הישראלי – איך חושבים על כדורגל האנשים שמשחקים ומאמנים את הקבוצות שאנחנו אוהדים.

אנחנו שמחים לארח לראיון ראשון את אורי אוזן, שחקן נבחרת ישראל לשעבר ועוזר מאמן במכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל פתח תקווה. אוזן צבר נסיון רב גם כאנליסט וסקאוט, הוא עובד כפרשן בערוצי צ'רלטון והחל מהעונה הקרובה ישמש כמאמן קבוצת נערים א' של מכבי תל אביב.

היי אורי. תוכל להסביר לנו איך בדיוק מתנהל תהליך איתור שחקנים זרים לקראת העונה הבאה בקבוצות הגדולות? אתה כעוזר מאמן וסקאוט יושב כל הקיץ וצופה בקלטות?

קודם כל, אין יותר את המושג הזה של צפייה בקלטות ודיסקים. היום כולם עובדים עם תוכנות סקאוטינג שבהן אפשר למצוא את כל הנתונים והפרמטרים על כל שחקן מהליגה השניה בגואטמלה. התוכנה מספקת לך את הנתונים ואת כל הפעולות ששחקן עשה במהלך כל משחק. כלומר, עשרים איש יושבים שם על כל משחק ומנתחים אותו לפרטי פרטים. אני יושב בבית עם האייפד ומקבל את כל הנתונים הכי מדוייקים לגבי כל פעולה של כל שחקן בכל משחק ששיחק בו, כך שאפשר למצוא בדיוק את הפרמטרים שאתה מחפש.

כמה עולה תוכנה כזו?

בסביבות המאה אלף פאונד לשנה לתוכנה ברמה הגבוהה ביותר, הרגילות עולות מאות יורו לחודש. כמובן שעדיין עובדים גם עם סוכנים, ששואלים מה אתה מחפש ומציעים מה שיש להם. ואז אם מישהו מוצא חן בעיניך אתה עושה בדיקות רקע, והולך לתוכנה לבדוק בצורה פרטנית יותר. אני נעזרתי גם במסד הנתונים של משחק ה"פוטבול מנג'ר", זה כלי עזר מצויין. יש להם סקאוטים בכל הליגות הגדולות. הם שולחים אנשים לחקור גם שחקני נוער. אני יודע שאברטון משתמשים במסד הנתונים הזה, שאחד הדברים היחודיים בו שהוא עוקב גם אחר תכונות אופי של שחקנים.

עד כמה אפשר לבחון אופי של שחקן בתהליך הבחירה?

אנחנו משתדלים לדבר עם אנשים שמכירים אותו – שחקנים זרים או ליגיונרים ששיחקו איתו במהלך הקריירה. זה המקסימום שאפשר לעשות בארץ, כי בדרך כלל אין תקציב לטוס לראות אימונים. זה אחד הדברים שצריך לשפר בכדורגל שלנו, חוץ ממכבי תל אביב אין מערכות סקאוטינג באף קבוצה עד כמה שאני יודע,  המאמן ועוזר המאמן מתעסקים בזה וזו בעיה מערכתית שצריך לפתור.

כמה ממושך המחקר על שחקן שמועמד לחתימה? הולכים לפגוש אותו כדי להכיר אישית? רואים אותו משחק בלייב? 

לראות שחקן בלייב זה השלב האחרון, לא השלב הראשון. אנחנו עובדים מהפרט אל הכלל. קודם כל מחפשים את הפעולות הספציפיות שאנחנו מעוניינים – למשל, אצל בלם אני מחפש קודם כל שחקן שעושה לחץ טוב ותיקולים. בתוכנות הסקאוטינג אתה מוצא קטעי וידאו שכוללים כל פעולה שהשחקן עשה במהלך העונה. אז אני מסתכל על הלחץ והתיקולים שלו. אם אני אוהב את מה שאני רואה, אני עובר לוידאו של משחקים שלמים, לראות אותו ברצף של משחק. מבחינה אידיאלית זה השלב שבו אני נוסע לראות אותו, אבל צריך לזכור את מקומנו. אנחנו עובדים עם תקציב מוגבל, ולרוב הקבוצות – למעשה לאף קבוצה חוץ ממכבי תל אביב, למיטב ידיעתי – אין מחלקת סקאוט כך שלא תמיד אפשר לנסוע לראות את השחקן לפני.

איך למדת לנתח משחקים? האם זה דבר שהשתלמת בו?

לא, הכל מנסיון כשחקן ואינטואיציה. כפרשן בטלוויזיה וגם כשאני מנתח משחקים לקבוצה אני מנסה להאיר נקודות שמעבר לדריבל, זה מה שכולם רואים. פרגוסון אמר – כל משחק כדורגל מוכרע בשש פעולות קטנות שאף אחד לא שם לב אליהן. אני מנסה לשים לב אליהן.

איזה מין פעולות?

הוא דיבר על רגע במשחק בין ברזיל לאנגליה במונדיאל בקוריאה ויפאן, לפני הגול של ריבאלדו, בקהאם מנסה לחמוק מתיקול – הוא קופץ מעל קו הרוחב ומנסה לסחוט אאוט אבל מאבד כדור ואנגליה סופגת שער בהתקפה הבאה. אם הוא היה נכנס לתיקול חזק ולא קופץ לא היה גול, ברזיל לא משווה והמשחק מתפתח אחרת לגמרי. זו פעולה שאף אחד לא זוכר, כולם זוכרים את הטעות של סימן בכדור החופשי של רונלדיניו. אני מנסה לשים לב לתנועה נכונה של שחקן התקפה שמכווצת הגנה, תנועה של חלוץ שמפנה שטח, קריאה נכונה של בלם שיוצא מוקדם לכדור וחוטף אותו. מצבים נייחים, תבניות משחק וטביעת אצבע של מאמן. פעולות קטנות.

ניתוחי וידאו הם חלק גם מההכנה הטקטית למשחקים במהלך העונה? 

כן. במהלך העונה יש אסיפה אחרי כל משחק, בדרך כלל באימון השני אחרי המשחק, ושם צופים יחד בוידאו ובו  הליקויים הקבוצתיים מהמשחק הקודם ומתקנים אותם. במקביל אנחנו יושבים ספציפית עם שחקנים כשכל שחקן מקבל במייל וידאו ובו כל הפעולות שעשה במשחק. יושבים על זה ביחד ומנתחים.

מי מכין את הוידאו הזה?

יש לקבוצה עורך וידאו שמקבל מהצוות המקצועי את הטיים-קוד של הרגעים הרלוונטיים מבחינתי במשחק ואת זה הוא עורך לקליפ. מיד אחרי המשחק אנחנו חוזרים הביתה וצופים בו שוב כדי לנתח אותו. הרבה פעמים מתלוננים על השחקן הישראלי שאין לו סבלנות ללמוד, שאין לו כח לטקטיקה, אבל האמת היא ששחקנים ישראלים צמאיים לזה, ולדעתי הם אפילו יותר מקצוענים מבמדינות אחרות כי התנאים פה במועדונים לא מאפשרים להם להיות מקצוענים עד הסוף, ורוב הכדורגלנים משקיעים מרצונם באופן פרטי – שוכרים מאמנים אישיים, הולכים לחדר כושר כי הקבוצה לא מעמידה לרשותם חדר כושר. הם מנסים לפצות מכיסם על הבעיה המערכתית. תמיד שואלים למה השחקן הישראלי לא בא בבוקר למתחם האימונים ויוצא בערב, אנשים שוכחים שאין לשחקנים איפה להיות בין אימונים, אין חדרי מנוחה, אין איפה לאכול.

אימנת בשתי קבוצות שבהן הבעלים נחשב מאוד מעורב גם בהחלטות מקצועיות. זה דבר בעייתי בעיניך? טביב ושחר באמת יושבים ומשתמשים בתוכנת הסקאוטינג שדיברת עליה קודם?

טביב משתמש בתוכנה. את ארזו וקלאודימיר הוא ראה בוידאו וידע וההחלטה בסוף היתה שלו. אבל זה היה הצוות המקצועי שבחר אותם. דסה, למשל, לא שיחק בעונה לפני כן ומנחם אמר לו להשאיר אותו, שהוא בטוח שדסה יהיה שחקן מוביל. הבוס צריך לקבל את המידע,  זו זכותו כי זה העסק שלו, אבל כמו בכל עסק צריך לתת לגורמים המקצועיים להחליט. לצערי אין תמיד הפרדה מוחלטת, וזה דבר שצריך להשתנות.

מה מוליך את בחירת השחקנים? פשוט מחפשים את השחקנים הכי טובים בשוק, או לפי עמדות ואיכויות שחסרות בסגל?

אני יכול לדבר על עצמי. כשהגעתי עם מנחם (קורצקי) לבית"ר, היתה לנו אפשרות להביא שלושה זרים והחלטנו להביא שדרה מרכזית – בלם וקשר אחורי. בחיפה עם בנאדו היינו צריכים שחקן אמצע התקפי שמביא מספרים ובועט טוב חופשיות, חיפשנו והבאנו את ראיוס. שוב, צריך לזכור את מקומנו. אתה לא תחפש בגרמניה ואנגליה בדרך כלל. ליגה שניה בספרד, חיפשנו בליגה יוונית, קפריסאית. ליגה רומנית. הכל דרך תוכנות של נתונים.

כשקבוצות ישראליות משחקות מול קבוצות אירופאיות תמיד חוזרים לעניין הכושר הגופני, למה נוצר שיח שמתלונן שהכושר שלנו פחות טוב מבאירופה, שהקצב יותר נמוך?

לדעתי זה בעיקר עניין של רגשי נחיתות. תמיד מכלילים, כשהנבחרת מקבלת גול ממצב נייח או לפני מחצית אומרים "זו הבעיה של הכדורגל הישראלי", כאילו בעולם לא מקבלים גולים בנייח. ראיתי את מכבי של סוזה מול באזל, שהיא קבוצת צ'מפיונס ליג, ומכבי לא נפלו מהרגליים. מכבי שיחקו בקצב, גם מול פרנקפורט. אתה רואה משחקים באיצטדיון החדש בחיפה או בבלומפילד, מכבי נגד ב"ש, או חיפה נגד ק"שׁ, וכשהאיצטדיון מלא הקצב מצויין. גם ריאל מדריד באיצטדיון קטן מול 500 איש לא יתנו קצב גבוה. זה נכון שבארץ שחקנים עולים ממחלקת הנוער פחות מוכנים מבאירופה, כי העבודה בנוער פחות טובה ואנחנו משפרים את זה בשנים האחרונות. משחק נוער בארץ הוא בשליש עצימות ממשחק בוגרים וזה לא צריך לקרות. יש פה גם את הצבא, והחום שמשפיע על הקצב, וגם לדעתי יש בעיה עם השיפוט, עוצרים יותר מדי את המשחק והורגים אותו. אבל לא צריך לתרץ. אנחנו צריכים לשפר את המעבר מנוער לבוגרים, שהקצב בנוער יהיה חזק יותר.

איך עושים את זה?

לומדים מאירופה, מסתכלים החוצה. בשנים האחרונות נכנסו לכמה קבוצות מערכות GPS שבונות פרופיל לכל שחקן, ואז אפשר להיות הרבה יותר פרטני – להתאים לכל שחקן את מה שהוא צריך בו שיפור, איפה הוא צריך עוד עבודה, זה כלי שעוזר לנטר את הצרכים של השחקנים לאורך העונה. במועדונים באירופה משתמשים בכלי הזה גם במחלקות הנוער, ובמכבי זה נכנס השנה גם למחלקת הנוער וזה יעזור.

בארץ נדמה שבמקום שיח טקטי מתמקדים בעיקר בשיח על רצון ומוטיבציה. האם ספורטאים מקצוענים בכלל צריכים נאומי מוטיבציה? מה כבר אפשר לחדש בנאום המאה ששחקן שומע?

המון מהטרמינולוגיה בכדורגל שלנו היא מעולם הלחימה, הצבא. אותי כשחקן כינו לוחם. ובאמת, כל אימון עליתי לשחק בטירוף. אבל אנשים לא מבינים שכשהקבוצה לא עובדת נכון, כשאין מחשבה טקטית נכונה, אתה לא יכול להלחם. אם יש רווחים גדולים בין השחקנים, אם אתה רחוק מהיריב, אתה לא יכול להרים אותו באוויר, אתה לא קרוב אליו, כמה שלא תתרוצץ. אני משתגע כשאני שומע אנשים שאומרים ששחקנים בנבחרת לא מקריבים ולא רוצים לתת הכל, זה קשקוש. למעט מקרים מאוד חריגים, שחקנים תמיד רוצים. הם יעשו הכל כדי להצליח – זה עניין כלכלי ומקצועי, אבל בעיקר עניין של אגו ותחרתיות שמשמעותי אצל כל ספורטאי.

אבל צריך להבין שיש עוד פרמטרים – מומנטום, ובעיקר טקטיקה נכונה. גם המאמנים שנחשבים אלופים במוטיבציה, ניקח את סימאונה ומוריניו, זה לא הנאומים שעושים את ההבדל, זו הכריזמה שגורמת לכוכבי-על לעבוד טקטית בשביל הקבוצה, לעשות פעולות קטנות. נאומי מוטיבציה ומלחמה לא מחזיקים מים אחרי שתי דקות של משחק. כשהמשחק מתחיל אתה לא זוכר את הסרט על מוחמד עלי שהמאמן הראה לך. אתה חוזר לתבניות הטקטיות שאתה מכיר. ואם אין לך תבניות טקטיות, שם מתחילה הבעיה. תראה את באייר לברקוזן, הקבוצה הכי מעניינת באירופה לדעתי – כשקבוצה משחקת קרוב היא מצליחה לייצר לחץ אגרסיבי ואז יש מוטיבציה ויש מלחמה. הם מתרוצצים על המגרש בטירוף, כמו עכברים מסוממים.

התאמנת אצל אלי גוטמן, רוני לוי ואברם גרנט, מגדולי המאמנים בארץ. אתה יכול לומר דבר אחד שלמדת מכל אחד מהם? מה הנקודה הכי חזקה שלהם כמאמנים?

מאברם גרנט למדתי דבר מאוד חשוב, הוא יודע להחזיק את השחקן האחרון בסגל, זה שלא משחק, בתחושה שהוא השחקן הכי חשוב, חלק מרכזי בקבוצה כמו כל אחד אחר. יש לו אינטליגנציה רגשית ברמה הכי גבוהה, הוא יודע לנהל אנשים בצורה פנטסטית. מרוני לוי לקחתי את האופן שבו הוא מעביר אימונים. הוא יודע להקפיד על קצב ממש טוב, לחדש, ובעיקר הוא חזק בלהעביר בצורה אפקטיבית את הדברים שעשינו באימון אל המשחק עצמו.

מאלי גוטמן למדי בעיקר להתעקש על מתודה. שחקנים בעקרון לא אוהבים אימונים שחוזרים על עצמם, זה משעמם אותם. הם מעדיפים גיוון. גוטמן מתעקש לחזור על דברים עד שיהפכו לאוטומט, והוא עושה את זה למרות ששחקנים מתלוננים. אני מאמין שאסור למאמן להיות מקובע מדי, אבל מגוטמן למדתי שלפעמים צריך כן לעשות שוב ושוב אותם דברים כדי לייצר את התיאום. לא צריך תמיד לגוון, גם אם השחקנים יבכו שזה משעמם אותם.

מה לדעתך המגמה הטקטית שתוביל את הכדורגל בשנים הקרובות?

אני חושב שמאז ברצלונה של גווארדיולה אנחנו רואים תגובות נגד, מאמנים שמנסים למצוא נסיוב לטיקי-טאקה. ראינו את קלופ, ואת מוריניו, ועכשיו סימאונה, ולדעתי אנריקה מבין את זה ומשנה גם את הטקטיקה של ברצלונה, שם דגש על מעבר מהיר יותר וזורק יותר כוחות קדימה. לדעתי בעקבות העלייה בכושר הגופני, הקצב של המשחק מתגבר והולך להתגבר עוד יותר, משחק הלחץ הולך להשתכלל עוד יותר, קבוצות ילחצו לאורך פרקים ארוכים יותר של המשחק, ויקחו יותר סיכונים כדי להרחיק קבוצות כמו ברצלונה מהאיזורים המסוכנים. זו השיטה שתשלוט כתרופה למשחק הפוזשן של ברצלונה, לעומת המשחק הצפוף וההגנה הנמוכה שראינו עד היום. אני באופן אישי מאמין בלחץ אגרסיבי כמה שאפשר.

לסיום, לאן לדעתך הכדורגל שלנו צריך להתקדם מהבחינה הטקטית?

תשמעו, אני פרשן במשחקים בליגות שניות באיטליה, ספרד, אנגליה, ואני אומר לכם שהמאמנים שם זה לא עולם אחר ממה שיש לנו בארץ. אל תשוו אותנו לבאיירן וברצלונה. שם מדובר בגאונים, האנשים בטופ של הטופ. לדעתי האישית, ההבדל המרכזי בינינו לבינם הוא כמו שגיא לוזון סיפר לי, כשהוא היה מובטל בבלגיה, הוא היה נוסע באוטו כל שבוע לראות אימונים בגרמניה. אנחנו תקועים כאן, ולא יכולים לנסוע לגרמניה עם האוטו. הכדורגל האירופאי פחות נגיש לנו, אז דברים קורים יותר לאט. אבל הם קורים.

איה שורק ויר"פ

צילום באדיבות אורן אהרוני.

אל תפספסו גם:

  3 comments for “מה הקשר בין "פוטבול מנג'ר" לאימון קבוצה בליגת העל? ראיון עם המאמן אורי אוזן

  1. מכביסט
    29 ביוני 2015 at 3:04 pm

    ראיון מאוד מעניין!
    פירק המון קלישאות ודוגמות שאנחנו שבויים בהן.

  2. D! פה ועכשיו
    29 ביוני 2015 at 4:40 pm

    יוזמה מבורכת.

    ראיון מעניין מאד. אני בכל זאת אמשיך לחשוב שיש פערים גדולים בכושר בגופני בינינו לבין הרמות הגבוהות באירופה (לא רק ברצלונה ובאיירן). ברור שלתנאים (אפילו אמבטיות קרח) יש השלכה גדולה על הנושא. מה שכן, כולנו יודעים שמגרשים איכותיים וקהל גדול בדרך כלל תורמים לקצב טוב. הלוואי ונראה עוד מזה.

  3. משה
    2 ביולי 2015 at 7:20 pm

    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *