"כשפאקו שינה מערך בדקה השלושים צעקתי לשחקנים "זה הנצחון שלכם!"' ראיון עם חיים סילבס

חיים סילבס בראיון מרתק על טקטיקה - איך מכינים קבוצה למשחק, איך מפרקים מערך של יריבה וכמה השפעה יש לצרחות מהקו

אנחנו ממשיכים בסדרת הראיונות עם מאמנים ואנשי מקצוע מהכדורגל הישראלי והפעם גאים לארח את חיים סילבס, מאמן הפועל רעננה ושחקן עבר במכבי חיפה ונבחרת ישראל. במהלך העונה שעברה המערכים והגמישות הטקטית של סילבס, שכמעט והוביל את הפועל רעננה לפליאוף העליון, צדו את עינינו בכמה הזדמנויות. ידענו שהוא יהיה אחד המאמנים הראשונים שעמם נרצה לשוחח. לשמחתנו, סילבס התגלה כאדם אדיב, מבריק וחולה כדורגל. מעולם לא קראנו מאמן ישראלי מדבר ככה על טקטיקה. יכול להיות שכל מה שצריך הוא רק לשאול את השאלות הנכונות?

היי חיים. נתחיל עם השאלה הכי בסיסית שכל אוהד כדורגל שואל את עצמו – עד כמה להכנה טקטית מראש יש השפעה על מהלך המשחק?

אני באופן אישי חושב על טקטיקה כל הזמן, זה מה שמפעיל אותי, רעיונות, המצאות, דברים שעוד לא ניסיתי. באופן כללי, טקטיקה מדברת יותר על הגנה. בעבודה הגנתית טקטית נכונה אפשר להגיע, לדעתי, לשלמות בלי קשר לכשרון של השחקנים, בעוד שמחשבה על התקפה קשורה יותר ליכולת אישית שאין לכל הקבוצות, איכויות שנמצאות בדרך כלל יותר אצל הקבוצות הגדולות. בקבוצות שאמורות להיות נחותות איכותית צריך להבין שאין מרחב טעויות כמעט. אני אומר לשחקנים – בהתקפה אתה משחק בשבילך, תהנה. בהגנה – אתה משחק בשבילי. מה שאמרתי לך אתה עושה אחד לאחד.

בהכנה לקראת משחק אני מתמקד בשתיים או שלוש נקודות לפה ולשם, כלומר, חולשות שכדאי לנצל ביריבה וחוזקות שצריך להתכונן לקראתן, אם תתחיל להעביר יותר מדי נקודות ודגשים תאבד את השחקנים ותבלבל אותם.

אתה יכול לתת לנו דוגמא ספציפית לשבוע שבו הכנת תכנית טקטית למשחק?

נקח לדוגמא נצחון חוץ יפה שלנו בעונה שעברה מול הפועל ב"ש בוסרמיל. הגענו אליהם אחרי כל סיפור הפיטורין, ואני זוכר שהסתכלתי על השמות. בוזגלו – שחקן רגל דריבל, ברדה דריבל, מליקסון, ארביטמן כולם שחקני דריבל. לא שחקנים של ריצה לעומק. אם תתן להם לעשות דריבל קרוב לשער הם יהרגו אותך. אתה מנתח את הגולים שלהם, ומבין שהריצות לעומק פחות מסוכנות. הדבר הראשון שאתה רוצה זה להרחיק אותם כמה שאפשר מהשער, שלא יעשו לך דריבל על השש עשרה ויקבלו פנדל. ואז עולה השאלה הראשונה – איך מרחיקים אותם מהשער בלי ללחוץ אותם גבוה? רציתי גם שהקבוצה שלנו לא תעמוד גבוה אבל גם רציתי לשלוט בהתקפות של ב"ש, ובעיקר ששני הקשרים האחוריים שלהם לא יקבלו כדור בתחילת ההתקפה, שלא יהיה להם פס נוח. ואז קראתי שדווידזאדה לא משחק, אלא מחליף מהנוער, טויטו. שם התחיל להתחבר הפתרון. אם הכדור מגיע אליו – שחקן לא מנוסה, מוכשר ככל שיהיה – אני רגוע. ידעתי שאם ניתן חופש לבלמים של ב"שׁ, סוארז יודע לצאת עם הכדור קדימה, אז צריך שגם לבלמים שלהם לא יהיה נוח. אלו היו ההנחות הבסיסיות להתחיל לחשוב על המערך.

אוקי, ומה קורה בשלב הזה?

אז קודם כל (הוא מתחיל לשרטט) אני שם שני חלוצים על שני הבלמים. אחר כך, שחקן מתחת לשני החלוצים. ואז אני יוצר משולש, מין משפך כזה, ואני אומר לשלישיה הזו – אין כדור שנכנס במשפך הזה. אפשר להגיד שהתחלנו את ההגנה מלמעלה. אתם נותנים לכדור להגיע מהשוער לבלם, אבל במשולש הזה באמצע הכדור לא נכנס. עשינו משחקון על זה – כל פעם שנכנס למשפך הזה כדור, כולם יורדים לשכיבות סמיכה. התפוצצנו על השטח הזה. עכשיו, אם הכדור לא נכנס לאמצע, לאן הוא הולך? למגינים. המגינים, כשהם בחצי שלהם, לא מפחידים אותי. הם מפחידים רק כשהם גבוה.

כשמגן מתחיל את ההתקפה זה נוח, אתה רואה אותו, הוא לא יבשל משם גול. הוא מפחיד רק כשהכדור בצד השני ואתה לא רואה אותו. אז המגינים של ב"ש נשארים חופשיים. עברנו לרביעיה ההגנתית, אמרנו שאנחנו רוצים לדחוק את הרביעיה המסוכנת של ב"ש כמה שיותר עמוק, שיהיו רחוקים מהשער כי אמרנו שעם כדורי עומק אין לנו בעיה. אמרתי לרביעיה האחורית שלי, בכל פעם ששחקן התקפה של ב"ש עובר אותכם, זה צריך להיות מאוד מאוד קשה לו – דחיפות, כתפיים, שריטות, אם הוא עובר אותך שיתאמץ כל כך שאני ארצה להוריד בפניו את הכובע. הרעלתי אותם על זה.

עכשיו יש עוד קשר אחורי על ברדה ונשארו שני שחקנים חופשיים באמצע – במשחק הזה כל אחד עושה שתי עמדות, קשר אחורי וקיצוני. לקחתי אותם לשיחות אישיות ושאלתי – אתה מסוגל או לא. אם אתה לא יכול לעשות שתי עמדות אני הולך על מישהו אחר. אם אתה מסוגל אז כן. באמצע היינו שלושה. ציירתי את זה והסתבר שהמערך יצא מעוין. אני לא אוהב את המעויין, אבל אין מה לעשות, זה מה שהמשחק הזה מצריך.

אז לפי התכנית, הכדור צריך ללכת מאג'ידה לאחד הבלמים, שיהיה חייב להעביר את הכדור הצידה למגן כי האמצע יהיה סגור, עם העדפה למגן הצעיר בשמאל. 

כן. ובשלב הזה, כשהכדור אצל המגן של ב"ש, הפחד היחיד הוא מכדור ארוך לאגף, כי סגרתי להם את  הקשרים האחוריים ואת הבלמים. אז עשינו באימון משחקון שמתרגל את המצב הזה ושאלתי את השחקנים, עכשיו כשהכדור אצל המגן של ב"ש, לאן הכדור ילך? כולם אמרו לי למליקסון, לשחקן הכנף, האופציה היחידה. אני שואל הרבה שאלות תוך כדי אימון כי חשוב לי שהשחקנים יבינו את הרעיון. שהם יבינו למה אני מבקש את מה שאני מבקש. כשאתה מבין ומאמין ברעיון אתה עושה אותו במאה אחוז. אז עשינו משחקון על השטח הזה, איפה שמליקסון אמור לעמוד, ושם נמצא השער – אם הכדור מגיע למליקסון זה נחשב כמו גול. המגן נלחם כמו אריה על השטח הזה. וזה בעצם הרעיון, להפוך שטחים קטנים במגרש לשערים, להבין מראש איפה ההתמודדות הטקטית תוכרע.

מפהבש1

אוקי, ואז מתחיל המשחק ומה קורה?

האמת שזה היה מדהים, אני לא האמנתי. תכנית המשחק הלכה פשוט לפי הספר, ב"ש התחילו להעיף כדורים למעלה, וזה בדיוק מה שרצינו, כי ידענו שאין להם שחקנים שעושים תנועה לעומק. אחרי כמה זמן הקהל שלהם מתחיל להלחיץ, אתה מערער להם את השטח בבית שלהם, כדורים התחילו לברוח למגינים מתחת לרגליים ולצאת החוצה.

וניצחתם.

כן, היה לנו גם רעיון בהתקפה. כמאמן, אתה לא יכול לאמן רק לעשות הגנה, זה באסה לשחקנים. אתה צריך איזה רעיון איך אפשר לנצח. באימונים אמרתי להם, אם ברגע שאנחנו חוטפים כדור שניים מתוך השלישיה מקדימה יחזרו לאמצע ולא רצים לאגפים – שזו האינטואיציה, לרווח – אנחנו מייצרים יתרון מספרי של 5 שחקנים על 2 קשרים אחוריים, כשהחלוץ שלנו נשאר למעלה כדי למתוח את הבלמים אחורה שלא יתכווצו. עשינו באימון משחקון 5 על 2. שמתי להם 2 בובות, רק כדי שהרעיון יכנס להם לראש. במחצית הובלנו 1:0, ואני שומע את השחקנים אומרים שבחיים לא היה להם כל כך קל באמצע, עם 5 על 2. חזרתי הביתה וישר ראיתי שוב את המשחק, לוודא שלא דמיינתי את כל זה. כל העניין בטקטיקה הוא להגדיל את הסיכוי לשחקנים שלך, להקל עליהם. זה המשחק.

אוקי, אז יש תכנית משחק מפורטת שמתאמנים עליה במהלך השבוע, אבל מה קורה תוך כדי משחק, עד כמה אפשר להשפיע ולשנות טקטיקה תוך כדי משחק, מהקווים, אם אתה מזהה שמשהו משתבש?

אתן לדוגמא משחק מול מכבי נתניה שניצחנו. רוני לוי משחק 4-4-2, קיבלנו את הקלטת של ה3:3 שלהם מול מכבי. צפיתי במשחק וראיתי שכל הסוד שלהם זה לחזור מכווצים לאמצע, לחכות כל הקבוצה מאחורי הכדור. ואז כשהיריב מאבד ערן לוי מקבל מהר את הכדור, קאיודה טס ויש כדור עומק. הראתי לשחקנים וידאו מול מכבי, שאלתי מה הם מזהים. והבנו שנתניה מקפידים לראות את השער של היריב ואת הכדור, לא את השער שלהם. כולם עומדים אחרי הכדור עם מבט טוב על השער שלך. ככה הם מרגישים נוח. וזה מה שצריך לערער קודם כל. לא יהיה להם את הנוח הזה נגדנו. ואז אני אומר לקבוצה בשיחה, הנצחון הראשון שלנו במשחק יהיה מי מסתכל יותר על שער היריבה, רק למבט יש משמעות. אם הכדור בינך ובין שער היריבה יש לך יותר סיכוי. על זה יהיה הקרב. אני רוצה את הכדורים מול הרחבה שלהם, לא מול הרחבה שלי.

אוקי, ואז אתה בונה לפי התובנה הזו תכנית משחק

כן. אני פותח עם שני חלוצים, סוגר את הבלמים בלי אפשרות מסירה. שמנו את המעויין שלנו באמצע, ואמרתי לשחקנים – היום אתם שוכחים מהנעת כדור. כל פעם שכדור נופל אצלנו, אתם ישר מחזירים אותו בין הבלמים לקשרים שלהם. הבלמים שלי התעצבנו, הרי הם רוצים לשחק כדורגל, להניע כדור. אז הבאתי להם וידאו של 4:0 של אתלטיקו מול ריאל, אתה רואה שם בלם של אתלטיקו מקבל כדור לבד, יכול לעצור בנחת, אבל מעיף אותו לגובה בכוונה, לא מעניין אותו כדורגל. מעניין אותו איפה הכדור נופל. הוא מעיף את הכדור כמו פעם, גבוה, ואז הכדור נוחת בשטח מול הרחבה וכולם נכנסים אחד בשני. אמרתי לשחקנים, גם אני רוצה הנעת כדור, אבל לא במשחק הזה. הרי נתניה רק מחכים שנניע כדור, שהם יוכלים להסתדר להם מכווצים ולחכות להזדמנות לחטוף לנו. אבל כשהכדורים יפלו להם מאחורי הגב הם יתערערו כי הם כל כך אוהבים לראות את הכדור ואת השער של היריב. וכשהכדור יפול להם שם, יש את שובל (גוזלן) וטוני נאווקמה שיתנפלו עליו.

מפה4

ואז מתחיל המשחק

מגיעה דקה 3, והבלמים שלי קצת עם גאווה, מתמסרים במקום להעיף את הכדור כמו שאמרתי להם. בלם אחד מוסר לבלם אחר, הבלם השני נלחץ ונותן כדור אחורה לשוער, וזה מה שנתניה מחכים לו. שחקן שלהם מגיע לכדור לפני השוער, פנדל ואדום. 1:0 להם. מה עושים עכשיו? הוצאתי מהר את שובל , הכנסתי שוער ועברתי ל 4-4-1. תוך 7-8 דקות היה צריך להיות עשר אפס לנתניה. במזל לא קיבלנו גול. הקהל שלהם גם נכנס בטירוף. עכשיו מתחילה המלחמה. יש שתי אופציות, או להילחץ או להתחיל לעזור לקבוצה. סידרתי מהר 4-3-1-1, קודם להפוך יותר קשים באמצע. אבל מהצדדים ריסקו אותנו, וכשאנחנו זורקים כדור לאמצע יש להם יתרון מספרי ואין לנו סיכוי, ואני על הקווים רואה שאני לא עוזר להם. שאנחנו הולכים להפסיד. איך אני הופך את המשחק?

אמרתי לטוני (נוואקמה) לשחק עוד חלוץ, 4-3-2. אוקי, התחיל להראות קצת יותר טוב. התחלתי להשתולל, להטריף אותם שלא מפסידים מאבקים. נתניה הרגישו נוח, מובילים, יתרון שחקן, הרגיעו את המשחק והחזיקו כדור. אני יורד למחצית ושובר את הראש. הרי אם הם רוצים הם מניעים את הכדור עד מחר. צריך לעשות משהו כי 1:0 טוב להם.

כשהתחילה המחצית השניה, רוני הוציא חלוץ והכניס את צלישר כי הוא פחד מטוני. ואז אני שואל את עצמי, ממה בעצם אני צריך לפחד עכשיו? חלוץ אחד שלהם ירד, ורק ערן לוי נשאר חלוץ, והוא שחקן שהמהירות היא לא החלק החזק אצלו. לנתניה יש שני שחקנים על הקו ועוד שלישיה באמצע. אז למה אני צריך 4 בהגנה? העוזר שלי אומר לי בוא נעבור ל-3. אמרתי יאללה. התחלנו לשרטט על דף, אמרנו שאי אפשר לעזוב את הבלמים שלהם לבד, אז צריך לשים עליהם שני חלוצים. בקווים של נתניה משחקים אבו עביד ואורי שטרית, דיא סבע ועומר פרץ. אני קורא לבן בנימין מצייר לו מגרש ככה: קו של 3 בהגנה, קו של 3 בקישור, 1 ביניהם ו2 חלוצים. מה שקורה באגפים לא מעניין אותי. ואז אמרתי לשחקנים, עכשיו אתם חוזרים לתכנית המקורית, מתחילים שוב לזרוק כדורים בין הבלמים לקישור.

מפה3

השחקנים באגפים של נתניה לא הבינו את מי הם שומרים כי לא היו לנו שחקנים באגף, ועד שהם הבינו מי השחקן שלהם, נהיה לי יתרון מספרי באמצע. סחטנו פנדל ופתאום 1:1 ואדום. איזנו. דקה 74. עכשיו הייתי בטוח שרוני ישים לב שאנחנו עם שחקן פחות בהגנה ואם הוא מכניס עוד חלוץ הוא חושף אותי, אז עשיתי חילוף וחזרתי לקו של ארבעה בהגנה עם 3 בקישור ו2 חלוצים. בשלב הזה צרחתי לשביעייה האחורית שתיקו טוב לנו, שישארו מאחורה. רק לשני החלוצים צעקתי שתיקו לא טוב, שישארו למעלה ולא ירדו כי נתניה משחקים פתוח ומנסים להניע כדור. פתאום כדור נפל ליד טוני, טוני עשה דריבל, עבר כמה שחקנים ונתן 2:1. כולם דיברו על הפריצה של טוני, אבל הרעיון הוא איך להביא את המשחק למקום הזה.

אז הצלחת לחזור לתכנית המקורית למרות הנחיתות המספרית, וזה מה שניצח את המשחק

כן. אבל הרבה פעמים זה גם לא מצליח. אני עושה המון טעויות. המון. למשל, המעויין שהצליח נגד ב"ש לא עבד לי מול חיפה כי בחיפה כולם רצים לעומק כל הזמן. אבל הייתי שחצן, חשבתי שאני מוריניו אחרי ב"ש ובנס לא קיבלנו 3 במחצית. מחצית שניה ירדנו אחורה והסתדרנו. עוד דוגמא, לפני משחק מול הפועל חיפה ראיתי באיירן נגד רומא. פפ שיחק 3 בלמים, כשרובן מגן על הקו, קוביה של 4 באמצע וחלוץ.  והם הרגו את רומא. זה הלהיב אותי, אז הלכתי גם, שלושה בלמים, 2 קדימה, רביעיה בקישור. היה נראה הגיוני, יהיה להם שחקן פנוי בהגנה שלא יידע על מי לשמור.  אבל זה פשוט היה כל כך גרוע. התרגשתי לקראת המשחק כי עשיתי משהו חדש וזה היה כל כך הגיוני אבל שיחקנו פשוט נורא. ואחרי המשחק הזה חשבתי שאולי הגזמתי, אי אפשר להמציא את הגלגל מחדש כל פעם. במחצית חזרתי לשיטה רגילה והגענו לאינסוף מצבים אבל הפסדנו מגול מקרי, כמו שהגיע לנו. גיליתי שאתה לא יכול רק לאתגר את עצמך מתי שבא לך, כי יש עוד אנשים שתלויים בך. מאז אני חושב שנרגעתי קצת.

יש איזה דו קרב טקטי מול מאמן יריב שזכור לך במיוחד?

 מול פאקו במחזור שני. שיחקתי 5-4-1. פאקו התחיל ב4-3-3 עם זהבי חלוץ ודקה 30 הוציא את ראדי והכניס עוד חלוץ, הוא הוריד את זהבי אחורה ועשה 4-4-1-1. כשהוא עשה את זה צעקתי לשחקנים, שכולם ישמעו, החילוף הזה הוא הניצחון שלכם. ראדי שבוע לפני זה היה המצטיין במגרש. אחרי שזה גם לא עבד, הוא עבר ל-3 בלמים בעצמו. ואז קיבלנו אדום והכל השתבש. העניין נגד מכבי זה שאתה מרגיש שאתה עומד טוב, שאתה נותן פייט מחצית, אבל הם כותשים אותך. כל תאקל באמצע דורש ממך מאה אחוז, כל ספרינט על טל בן חיים דורש ממך מאה אחוז, כל תנועה של זהבי, בסוף אתה מותש. גם אם לא הבקיעו, בדקות האחרונות אחד יכנס. מכבי קודם כל קבוצה. הם ראשונים בליגה במאבקים על כדור. רק אחר כך מגיעים האי ספיגת שערים והבקעה.

איה שורק ויר"פ.

תצלום באדיבות דני מרון.

  20 comments for “"כשפאקו שינה מערך בדקה השלושים צעקתי לשחקנים "זה הנצחון שלכם!"' ראיון עם חיים סילבס

  1. מעיין אוהד מכבי
    12 ביולי 2015 at 4:20 pm

    תודה לכם ולחיים סילבס.
    מרתק. איזה כיף לקרוא ולגלות שיש גם אנשים משכילים ולומדים בכדורגל שלנו.

  2. תמיר
    12 ביולי 2015 at 4:51 pm

    כל הכבוד לכם אתר גדול וכתבה ענקית!

  3. יובל
    12 ביולי 2015 at 5:03 pm

    כתבה מעולה. נהניתי מאוד לקרוא. אתם תותחים

  4. D! פה ועכשיו
    12 ביולי 2015 at 7:06 pm

    עוד פוסט מעולה, תודה רבה לכם ותודה לחיים, על הראיון ועל החלק הגדול בשינוי הכדורגל הישראלי.

    עכשיו רק נשאר תוכנית סיכום מחזור אלטרנטיבית שלכם עם מאמן אחד או שניים.

  5. אסף
    12 ביולי 2015 at 7:14 pm

    כל הכבוד על הכתבה , נפלא, נהנתי לקרוא חיים גדול

  6. אוריאל
    12 ביולי 2015 at 7:28 pm

    ראיון מרתק, לא יכולתי להפסיק לקרוא.
    עכשיו רק תארגנו אחד כזה עם פאולו סוזה…

  7. רן
    12 ביולי 2015 at 8:18 pm

    מעולה, כיף לקרוא. קורא נלהב תמיד. לא מגיב למרות שמגיע, וזה לא בסדר מצידי. בטוח שיש עוד הרבה שנחשפים בלי להגיב. המון כבוד, אתם עושים עבודת קודש

  8. שלמה נדל
    12 ביולי 2015 at 8:32 pm

    וואו, פשוט וואו, הכתבה הכי מעניינת שלכם ואולי אחת המרתקות שקראתי אי פעם, שאפו ענק, אתר מצויין.

  9. מכביסט
    12 ביולי 2015 at 9:08 pm

    כתבה מעניינת מאוד! חיים סילבס עושה רושם של מבין עניין, נדיר בנוף הכדורגל שלנו…

  10. רן
    12 ביולי 2015 at 10:08 pm

    כיף לקרוא ראיונות שאשכרה קשורים לכדורגל וטקטיקה ולא הזבל הרגיל באתרי ה"ספורט" שלנו.

  11. Oded
    13 ביולי 2015 at 3:49 am

    תודה רבה! כתבה מעולה
    פעם ראשונה שיוצא לי לקרוא על מאמן ישראלי שאומר טעיתי, מהיום אני אוהד של חיים סילבס

  12. ראובן עובד
    13 ביולי 2015 at 9:24 am

    כתבה מעולה סוף סוף כדורגל אמיתי.
    סילבס צור איתי קשר ב shawarma@dabush.com אני רוצה לחזור לשחק 🙂

  13. אורן
    13 ביולי 2015 at 9:54 am

    איזה כיף זה לקרוא ראיון עם מאמן שמדבר תכלס על טקטיקה ועוד בכזאת התלהבות. ראיון מעולה. רק גורם לי להאריך אותו יותר, ובכללי חשבתי שהיא מאמן טוב

  14. עידו
    13 ביולי 2015 at 10:50 am

    כן ירבו!!!
    ראיון מרתק, מיצבתם את עצמכם כסמן הימני של ניתוחי הכדורגל בתקשורת הספורט בארץ (לצד "גליצי'ים" כמובן)

  15. איה
    13 ביולי 2015 at 11:34 am

    תודה רבה לכולם על התגובות, כל הקרדיט לסילבס.

  16. משה
    13 ביולי 2015 at 10:06 pm

    תודה

  17. עופר
    14 ביולי 2015 at 3:35 pm

    כתבה סופר מעניינת.
    לא יכולתי להפסיק לקרוא.

  18. אסף המושבניק
    19 ביולי 2015 at 10:28 pm

    מרתק. נהניתי מאוד. המשיכו כך!

  19. נתנאל
    29 בדצמבר 2015 at 9:08 pm

    כתבה מעולה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *