אמנות החילוף. על חיפה נגד מכבי ת"א

למרות מערכים דומים של יוקאנוביץ' ורוני לוי, יתרון פיזי משמעותי של הצהובים לצד תנועה טובה של זהבי וסגירה טובה באגפים הכריעו את המשחק

שתי הקבוצות פתחו את המשחק במערכים דומים ותפקידים דומים בקישור. ידין עמד מול אלברמן במשבצת הקשר האחורי, אוברניאק מול מיטרוביץ' וקריאף מול דור פרץ. המצ'-אפ האחרון הוא אולי המעניין ביותר במשחק, משום ששני השחקנים עשו בדיוק את אותו תפקיד וכמעט באותה צורה. שניהם היו השחקנים המצטרפים לחלוץ המרכזי בלחץ על הבלמים כשהקבוצה הגנה, ושניהם היו השחקנים המצטרפים להתקפת הקבוצה כדי ליצור יתרון מספרי ברחבה.

מערכים

ההבדלים העיקריים בין הקבוצות הורגשו בחלק הקדמי. בחיפה שיחקו בשלושת העמדות הקדמיות שלושה חלוצים, שחקני רחבה באופיים שהתנועה שלהם היא בעיקר לעומק ולתוך הרחבה ובמכבי, לעומת זאת שיחקו ורמוט ושני שחקנים שעושים הרבה תנועה לא רק בשביל לקבל את הכדור אלא גם כדי לפנות שטח לאחרים: אצל זהבי התנועה היא בד"כ למרכז המגרש כדי לפנות שטח לפרץ ובן-חיים, ואצל בן-חיים התנועה היא אלכסונית כדי לפנות שטח להצטרפות של ריקן ולהצטרף בעצמו להתקפה.

המערך ותנועת השחקנים בחלק הקדמי עבדו דווקא יותר טוב לחיפה בתחילת המשחק. עטר ותורג'מן ריווחו את המשחק בצורה טובה, ועם ההצטרפות הטובה של קריאף ואוברניאק להתקפה יצרו יתרון מספרי באגפים, יתרון שהתאפשר בין היתר בגלל שפרץ עלה ללחוץ גבוה יחסית.

מכבי עמדה במערך של 4-1-4-1:

מערך הגנתי מסומן

ולכן כשפרץ עלה ללחוץ באופן טבעי ורמוט ובן-חיים (גם ככה לא בעלי אוריינטציה הגנתית במיוחד) נטו לסגור נתיבי מסירה לאמצע וחשפו את האגף.

מערךהגנתי2 מסומן

כך זה נראה כשגם קריאף הצטרף להתקפה:

חיפה לעומת זאת עמדה במערך הגנתי של שלושה קווים שלא השתנו גם כשקריאף עלה ללחוץ גבוה, ולכן במחצית הראשונה לא שילמה מחיר על הלחץ של קריאף על בלמי מכבי. זה קרה גם משום שמכבי ניסתה לפרוץ את הצפיפות בעיקר בכדורים ארוכים לתנועה של זהבי, או בצירופי מסירות בצד ימין של המגרש. בכלל, נראה שיוקאנוביץ' מאמין פחות במסירות במרכז המגרש כאמצעי לשליטה במשחק, ומכבי שלו מחפשת פחות את הנעת הכדור מזו של פאקו בעונה שעברה.

טבלה

לשינוי במחצית השנייה היו שלושה גורמים בעיני: אחד, זהבי עשה יותר תנועה למרכז המגרש ובכך ערער מעט את קו ההגנה האחורי של חיפה. השני הוא הידוק המשמעת הטקטית בחלק האחורי: ורמוט ובן חיים סגרו את הקווים בצורה טובה יותר, והגורם השלישי הוא כמובן החילופים בשתי הקבוצות.

החילוף של בן-בסט הביא לתוצאה מיידית כשהחלוץ כבש 29 שניות אחרי שנכנס והשפעתו ברורה, אבל גם החילופים האחרים היו משמעותיים: שלושת המחליפים (בניון, דרינצ'יץ' וגוזלן) משמעותית פחות פיזיים מהמוחלפים (ידין, תורג'מן וקריאף) וזו אולי אחת הסיבות שחיפה, שגם כך מעט התקשתה לעמוד בקצב במחצית השנייה, נראתה כמי שאיבדה לגמרי את האמונה אחרי שנכנסה לפיגור. משחק הלחץ שלה היה עקר (ונחלש עוד יותר עם יציאתו של קריאף בדקה ה-85) ובן-בסט מצא עצמו פעמיים חופשי לריצה עם הכדור והפנים לשער, ונעצר רק בעבירות: אחת של משומר שאיחר לחזור להגנה והכשיל את החלוץ מאחור והשנייה של דגני, שנשאר מולו לבד ונאלץ לבצע עבירה למנוע כניסתו לרחבה.

  5 comments for “אמנות החילוף. על חיפה נגד מכבי ת"א

  1. שניר
    28 בספטמבר 2015 at 2:49 pm

    תודה איה, כרגיל פוסט נהדר.
    חסרה לי קצת התייחסות לתפקוד החדש של יצחקי כקשר (?)

    • איה
      28 בספטמבר 2015 at 8:54 pm

      לא יודעת אם קשר או חלוץ שני, אבל יהיה מעניין לעקוב

  2. קורא קבוע
    29 בספטמבר 2015 at 12:28 pm

    איה,
    נפלא כתמיד.
    תודה

    • איה
      29 בספטמבר 2015 at 5:14 pm

      תודה רבה

  3. משה
    4 באוקטובר 2015 at 8:51 am

    תודה רבה איה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *