התנועה. איך הפכה ב"ש של בכר למתמודדת רצינית על האליפות?

באר שבע של בכר מתאפיינת העונה בתנועה בלתי פוסקת של מליקסון, הצטרפות מצויינת להתקפה של שחקני הקישור ומשחק לחץ כשהכדור אצל היריבה. לקראת משחק העונה

למרות שכבשה את שער הניצחון רק בתוספת הזמן, ולמרות ירידה מסוימת ביכולת בסיום המחצית הראשונה, הפועל ב"ש נראתה טוב מול ק"ש והדגימה לא מעט מהאיכויות שמאפיינות אותה העונה. בסיבוב הראשון, במחזור הראשון של העונה, ק"ש הגיעה למשחק מול האדומים כקבוצה שוות כוחות והתרסקה בעיקר מול התקפות המעבר של ב"ש ומול שחקני התקפה שחיפשו כל הזמן לאתגר את קו ההגנה בריצות לעומק. הפעם, ק"ש הגיעה כאנדרדוג וכהרגלה במשחקים מהסוג הזה, חיפשה בעיקר "להרוג" את המשחק, להאט את הקצב ולנסות להוציא את ב"ש מריכוז כדי לייצר הזדמנות אחת טובה מספיק כדי לנצח (כמעט והצליחה בכך).

אז מה ראינו מהאדומים במשחק האחרון? תנועה נהדרת של מליקסון והצטרפות מצוינת של הובאן וראדי מקו שני, שני אלמנטים שנתמכים במשחק לחץ טוב.

נתחיל ממליקסון – אחת הדרכים שבהם קרית-שמונה משתמשת במגנים שלה, היא כאשר הקשר האחורי (בראון) משחק בין הבלמים, והריווח שזה יוצר לחוליית ההגנה מאפשר למגנים לשחק יחסית גבוה. בשבוע שעבר, נגד בית"ר, זה כמעט ייצר שער מפעולה מצוינת של בלילתי. בכר בחר לנסות וללחוץ את ק"ש בדיוק באיזורים האלה. בתחילת המשחק ראינו את מליקסון, שעמדת המוצא שלו ב- 4-3-3 היא באגף ימין, מצטרף לוואקמה ולתורג'מן באגף שמאל, ומייצר יתרון איכותי (של שני שחקנים עם יכולות מעולות בשטח קטן) ומספרי. כך הגיע השער הראשון.

גם בהמשך המשחק, כשעאבד עבר לאגף ימין וסייע לאלקיים בהגנה, מליקסון חיפש את הדרכים להשפיע על המשחק, ואפשר היה למצוא אותו ממש "בכל מקום במגרש".

myboard

המקומות בהם מליקסון קיבל את הכדור במשחק נייד

יפה היה לראות את התיאום הטוב שלו עם ראדי, שגם במשחק בינוני עם לא מעט איבודים במסירה, עושה תנועה חשובה עבור ההתקפה של ב"ש, ומוצא את השטחים שמליקסון השאיר בצד ימין.

מעניין יהיה לראות איך מליקסון יבוא לידי ביטוי במשחק מול מכבי. שילוב טוב עם וואקמה גם בהתקפה עומדת ובטח במתפרצות יכול להכריע את המשחק אם האגפים של מכבי לא יעמדו בלחץ.

הנקודה השנייה שרציתי להתייחס אליה היא ההצטרפות המעולה של ראדי והובאן להתקפה. אם במכבי מי שעושה את ההבדל זו ומציב אותה בראש הטבלה זו התנועה המצוינת של זהבי והנעת הכדור במרכז המגרש, עבור ב"ש מה שמבדיל אותה מרוב הקבוצות זו התרומה ההתקפית ממרכז השדה –

טבלה

ראדי והובאן מנצלים עד תום את העובדה ששחקני האגף בשלישייה הקדמית (וואקמה/ מליקסון/ בוזגלו/ דן ביטון) מרווחים את המגרש ומחפשים לבצע את הפעולות האישיות ממש על הקו – בניגוד, למשל, לשחקני השלישייה הקדמית בבית"ר שכמעט תמיד מצטופפת ברחבה וסומכת על הגבהות המגנים – כדי למצוא שטחים בתוך הרחבה ובין שחקני ההגנה. מול ק"ש, הובאן הבקיע כך את השער הראשון ובהמשך ייצר כך עוד כמה סיטואציות טובות עבור קבוצתו.

שני האלמנטים האלה לא היו יכולים להתקיים ללא משחק לחץ איכותי – החופשיות בה מליקסון נע במגרש חייבת להיתמך בהגנה שמצמצמת את המגרש עבור היריבה ולא מאפשרת את העברת הכדור במהירות לאגף בו הוא חסר, והדברים נכונים גם לגבי היציאה של הובאן וראדי מהעמדה – הנעת כדור מהירה של היריבה לשטחים שהם משאירים יכולה להיות מסוכנת עבור ב"ש, ומכאן חשיבות גבוהה למשחק לחץ ולהצלחתו.

מצד שני, באופן טבעי, גם ההזדמנויות הטובות של ק"ש במחצית הראשונה (ולמעשה עד שינוי המערך של בכר ומעבר לשלושה בלמים שפתח את המשחק לחלוטין) היו כשאחד משחקניה הצליח לשבור את הלחץ בפעולה אישית.

 

  3 comments for “התנועה. איך הפכה ב"ש של בכר למתמודדת רצינית על האליפות?

  1. דר
    16 בדצמבר 2015 at 3:35 pm

    אחלה טור אבל אני רוצה לתקן אותך במחצית השנייה בלי שום קשר למעבר ל3 בלמים היינו פשוט טובים יות מק"ש.

    • איה
      16 בדצמבר 2015 at 3:55 pm

      לא חושבת שכתבתי אחרת…

  2. פאןפאן
    20 בדצמבר 2015 at 4:06 pm

    פוסט נהדר. ראדי שידרג את הגמלים כמו גם העונה המצוינת של מליקסון
    יאללה משחק עונה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *