הבא בתור, בבקשה. על רן בן שמעון, המאמן החדש של אלי טביב

איזו בית"ר ירושלים נראה תחת רב"ש? קבוצה הגנתית מצויינת בסגנון קרית שמונה, או קבוצה שיוזמת ומחזיקה בכדור כמו בקדנציה הקצרה בהפועל ת"א? איה שורק על הרכש החדש של אלי טביב

מאז מונה (ופוטר) מאימון מכבי ת"א בעונת 08/09, רשם בן-שמעון 51% הצלחה במשחקי ליגת העל.

הישגיו הבולטים כמאמן: אליפות ליגת העל (ק"ש, 11/12), שני גביעי טוטו (מכבי פ"ת 15/16, הפועל ק"ש 10/11), גביע הטוטו של הלאומית (06/07), שתי עליות ליגה (ק"ש, 06/07, 09/10) ואליפות נוער אחת (מכבי ת"א, 04/05).

בן-שמעון אימן עונה אחת בקפריסין (12/13) וסיים את העונה בפלייאוף העליון, במקום הרביעי.

רבש (1)

 

בן-שמעון מגיע לבית"ר בסיטואציה קצת בעייתית – בשנתיים האחרונות הקבוצה הגיעה פעמיים לאירופה אחרי ריצות יפות מאד במהלך העונה תחת גיא לוי ודראפיץ', אבל בית"ר הוא מועדון גדול בכדורגל הישראלי, ואולי תוצאות דומות בעתיד לא ייחשבו כבר כהישג. פעמיים הגיע בן-שמעון למועדוני צמרת לחוצים, ופעמיים הסתיימה הקדנציה שלו שם בטעם חמוץ (גם אם ניתן להתווכח האם העונה בהפועל הייתה כישלון, אכזבה, או מיצוי ריאלי של יכולות השחקנים).

קשה לאפיין את סגנון המשחק של בן-שמעון; בין אם בגלל פערי האיכות, הסיטואציות השונות וסגנון השחקנים, ובין אם בגלל התפתחות מקצועית ורעיונות חדשים, ראינו מבן-שמעון בעונות האחרונות סגנונות שונים ודגשים שונים בתוך המשחק.

בקרית שמונה, בעונת האליפות, היתרון העיקרי של הקבוצה על פני יריבותיה הייתה הגנה מצוינת: מבחינת הבקעה ואחוזי הצלחה זו הייתה אלופה חלשה למדי (מבחינת הבקעה – מקום 58 מתוך 63 האלופות מקום המדינה, מבחינת אחוזי הצלחה – מקום 48), אבל מבחינת ספיגת שערים היא ממוקמת כיום (לאחר האליפויות של מכבי וב"ש) במקום ה-16 (יחד עם 4 אלופות נוספות, ביניהן בית"ר של 07/08).

ההגנה של בן-שמעון התאפיינה, בעיני, במחויבות החלק הקדמי ללחץ אחרי איבוד כדור (בדרך כלל היו אלה אזולאי, אבוחצירא ובדש, בהמשך הצטרף אליהם סולארי) ובעמידה נכונה של הקישור המרכזי, ובעיקר של בריאן גרזיצ'יץ', בזמן ההתקפה. ק"ש הייתה קבוצה שקשה מאד להבקיע מולה (שמרה 21 פעמים על רשת נקייה, ניצחה 10 פעמים 1:0), ושחיפשה כל הזמן את התנועה לעומק של שלושת החלוצים שלה. בתקציר המשחק הזה, בין ק"ש למכבי ת"א, זה עלה להם בכמה שריקות לנבדל, אבל גם במהפך וניצחון חשוב.

ותקציר נוסף, בו אפשר לראות גם מצב טוב שנוצר מחטיפת כדור במרכז המגרש, מהניצחון הדרמטי על מכבי חיפה:

בהפועל ת"א לא ראינו מספיק מהמחויבות ההגנתית הזו. גם ההתקפה, למרות מספרים מצוינים ספגה ביקורות רבות. לדעתי, בעונה הזו בן-שמעון התקשה ליישם את עקרונות המשחק שלו – הנעת כדור טובה ולחץ אחרי איבוד כדור. הלחץ של הפועל נשבר די בקלות, והקבוצה נטתה לאבד כדורים במרכז המגרש, כשההגנה שלה דלילה.

הנה שתי דוגמאות – אחת לשבירת הלחץ של האדומים, מהמשחק מול ק"ש (אותה אימן ברק בכר):

 

השנייה להחלטות לא טובות בהגנה אחרי איבוד כדור, מהמשחק מול ב"ש:

 

הפועל התקשתה לשמור על רשת נקייה ועשתה זאת רק 10 פעמים במהלך העונה. היא לא ניצחה אף משחק בתוצאה 1:0.

התקפית, הפועל של בן-שמעון הייתה קבוצה שהחזיקה הרבה בכדור ורצתה לשלוט במשחק דרך הנעת כדור. רוב שחקניה, לפחות בחלק הראשון של העונה, היו שחקנים שהעדיפו את הכדור לרגל ולא לשטח ומרגישים נוח יותר כשהם חותכים מהקו לאמצע. עם זגורי בשמאל, ורמוט בימין, ובאמצע סאשה וגרזיצ'יץ' או אבוטבול, הפועל מצאה את עצמה מצופפת מאד את המרכז ומתקשה להביא את האגפים לידי ביטוי. כשרק דמארי עושה תנועה לעומק, הנעת הכדור הפכה לעקרה והפועל נתקעה בלא מעט משחקים בהתקפה – היא אמנם הבקיעה 72 שערים אך עשתה זאת ב-29 משחקים בלבד. להשוואה, ק"ש של אותה עונה (שסיימה במקום השלישי) הבקיעה 59 שערים, אבל עשתה זאת ב-30 משחקים.

הבאתו של עבדורחימי בינואר 2014 וכושר השיא של דמארי באותה עונה (בעט 23% מכלל הבעיטות לשער של הקבוצה, והבקיע 36% משערי הקבוצה), הביא לשיפור מסוים לקראת סיום העונה.

במכבי פ"ת ראינו מבן-שמעון מערך אחר; ברוב המשחקים הקבוצה שיחקה עם 3 בלמים, מערך שבאופן טבעי מרווח מאד את משחק ההתקפה. הגנתית, הקבוצה עמדה נמוך יחסית והלחץ היה של שחקני החלק הקדמי ופחות של הקיצונים ובמרכז השדה. בהתאמה, פ"ת הבקיעה בדרך כלל כתוצאה ממשחק אגפים טוב או מהתקפות מעבר, המבוססות על על משחק מסירות (ולא על דריבל או מסירות ארוכות לשטחים באגף – כפי שעשתה בית"ר לא מעט בעונה שעברה, עם אצילי ורוקאביצה).

 

איכות השחקנים של פ"ת הביאה לכך שהקבוצה לא הצליחה לנצל מספיק הזדמנויות, התקשתה מאד מול קבוצות הפלייאוף העליון (רק 11% הצלחה, כמו שאפשר לראות בטבלה למעלה) והסתבכה במשחקים שאמורים היו להיות קלים יותר. רצף של 8 משחקים ללא ניצחון הביא לסיום עבודתו של בן-שמעון בקבוצה.

הסגל של בית"ר, בשלב הזה, רחוק מלהיות סגור. ובכל זאת נראה שיש לקבוצה כמה עמודי תווך שבן-שמעון וטביב יצטרכו להשאיר (או לשדרג משמעותית) כדי לעשות עונה טובה נוספת.

בשער יקבל בן-שמעון, כנראה, את קליימן. בפעם הקודמת ששניהם היו באותו צד, בן-שמעון הביא להפועל את דני עמוס, קליימן התקשה למצוא את מקומו, ובסופו של דבר עזב לבית"ר, שם אחרי עונה בינונית פרח בעונה האחרונה עם כמה משחקי שיא (מכבי בבלומפילד, סכנין בדוחא) שדחפו את הקבוצה קדימה גם כשההתקפה לא הבריקה (רעננה וק"ש בטדי).

להשוואה:

לפוסט ביתר רבש

 

לדעתי, סגנון המשחק של קליימן מתאים לבן-שמעון, שחיפש אצל השוערים שלו ביטחון עצמי בעיקר בהנעת הכדור. לקליימן משחק רגל טוב ויתאים לקבוצה שתחפש להניע את הכדור בחלק האחורי, כפי שעשו קבוצותיו הקודמות של בן-שמעון.

גם מרכז השדה בהרכבו הנוכחי, יתאים, לדעתי, לבן-שמעון. קלטינס, פריירה ואיינבינדר הם שחקנים אינטליגנטיים מאד, ממושמעים ובעלי אוריינטציה הגנתית טובה. השלישייה הזו הייתה משמעותית, אולי יותר מכל, לעונה הטובה של בית"ר. הבעיה האפשרית עמם עלולה להיות כמו זו שנתקל בה בהפועל: שלושתם לא שחקנים שמצטרפים מספיק מהקו השני (גם אם איינבינדר עשה זאת בצורה לא רעה בכמה משחקים), ולא שחקנים שמאתגרים את קו ההגנה בכניסות כאלה (דוגמת הובאן, איגייבור וקהת). בהפועל, זה גרם לצפיפות באמצע ולמשחק התקפה שבלוני – ולבית"ר אין אף חלוץ דומיננטי ברמה גבוהה כדמארי.

סימן השאלה הגדול, בעיני, יהיה מרכז ההגנה. בן-שמעון העדיף בעבר בלמים דומיננטיים, שיודעים לצאת עם הכדור קדימה ומניעים את הכדור בחלק האחורי בצורה טובה ששוברת את לחץ היריבה. במכבי ת"א הביא לעמדה הזו את טומאסיץ', בק"ש היו לו חסארמה בעונת שיא לצד צדק וטיבי הצעירים יותר, בהפועל את איליץ' ודגני ובמכבי פ"ת את דנינו ותומא. לדעתי, הבלמים בסגל של בית"ר כיום (כחילה, רואדה, אסקלינג ומורי) אינם טובים מספיק באספקטים האלה ביחס לציפיות הקבוצה, וזו עלולה להיות נקודת תורפה לקבוצה של עונת 16/17.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *